פסק-דין בתיק ת"א 11471-09

מבוא

1.                   התובעת, ילידת 28.11.83, נפגעה בתאונת דרכים שאירעה ביום2.8.07 .

2.                   הנתבעת לא חלקה על חבותה לשאת בנזקי גוף שנגרמו לתובעת בתאונת הדרכים, בהתאם להוראות חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, ולפיכך השאלה היחידה הטעונה הכרעה הינה שאלת הנזקים שנגרמו לתובע בעקבות תאונות הדרכים.

הנכות

3.                   לשם בדיקת מצבה הרפואי של התובעת מונה ד"ר א. רוזנטל, כמומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי.

4.                   בחוות דעתו מיום 15.10.10, סקר ד"ר א. רוזנטל את ממצאי בדיקתו, את המסמכים הרפואיים שעמדו לפניו, ואת תלונותיה של התובעת.

5.                   המומחה ציין שבבדיקה מצא כי התובעת מתהלכת בחופשיות על קצות בהונות ועקבים. המומחה פירט לגבי הגב התחתון שהמנח שמור, ללא ספזם שרירי. צוין שהתובעת דיווחה על כאב במישוש הזיזים הקוצניים המותניים, ללא מוצא מישושי בהיקף.

6.                   אשר לטווח התנועה ציין המומחה כי בכיפוף מגיעה התובעת עד לגובה שליש תיכון של השוקיים. ההטיה והפיתול לצדדים נמצאו שמורים.

7.                   עוד ציין המומחה כי פרקי הירכיים נמצאו שמורים. אשר לבדיקה הנוירו- וסקולרית ציין המומחה-  במ"פ,  SLR שלילי דו"צ.

8.                   בפרק הדיון והמסקנות ביאר המומחה כי בבדיקה הגופנית דיווחה התובעת על כאב במישוש הזיזים הקוצניים, ואולם לא נמצאה מגבלת תנועה, אף לא חסר נוירולוגי.

9.                   המומחה התייחס לבדיקת CT שנערכה לעמוד שדרה מותני, ובה נמצאו בלטי דיסק אחוריים בגבהים 4 - 3 L  , 5 -4 L, הגורמים ללחץ על השק התקלי, ובגובה 1S - 5L אובחן בלט דיסק אחורי, שאינו גורם ללחץ על השק התקלי.

10.               על יסוד ממצאיו העריך המומחה שלתובעת נותרה נכות צמיתה בעקבות תאונת הדרכים בשיעור של 10%. המומחה ציין שבקביעתו שקל את התרשמותו מכנותה של התובעת בתיאור התסמינים הרלוונטיים, וכן את ממצאי בדיקת ה- CT, תוך שהתחשב בגילה הצעיר של התובעת ובכך שקודם לתאונה לא סבלה מכאבי גב.

11.               בתשובה לשאלות הבהרה מיום 8.12.10 השיב המומחה שבהערכתו את שיעור נכותה הרפואית של התובעת הוא הביא בחשבון גם את עבודתה של התובעת כאחות.

12.               בתשובה לשאלות הבהרה מיום 1.6.12 התייחס המומחה לממצאי דימות חדשים שנשלחו לו, והשיב כי אינו מוצא שיש לקבוע החמרה על יסוד הממצאים האמורים ללא ממצאי בדיקה קלינית המעידים על החמרה.

13.               הצדדים לא חלקו למעשה על קביעתו של המומחה, ולפיכך מצאתי שיש לקבוע שבעקבות התאונה נותרה לתובעת נכות צמיתה בשיעור של 10%.

הנכות התפקודית ושיעור הגריעה מכושר ההשתכרות

14.               כפי שעולה מתצהירה של התובעת וכן מחקירתה הנגדית, בשנת 2010 הוסמכה התובעת כאחות, ובינואר 2011 החלה לעבוד כאחות במחלקת תינוקות- סיעוד בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים.

15.               התובעת פירטה בתצהירה שחרף הכאבים שמהם היא סובלת, עשתה כל מאמץ להשתלב בעבודה במחלקת אשפוז. בשל מגבלותיה העדיפה להשתלב במחלקת תינוקות, וכן בחרה לעבוד בהיקף משרה של מצומצם של שני שליש בלבד.

16.               התובעת פירטה שהיא נמנעה מלדווח אודות בעיותיה הרפואיות, בשל החשש שלא תשובץ במחלקת אשפוז, שהשכר במסגרתה גבוה יותר מהשכר במחלקות אחרות, אף נמנעה מלהתלונן בפני חברותיה האחיות אודות בעיותיה הגופניות. עולה מעדותה שעבודתה כרוכה בכאבים, ואולם התובעת מצליחה להתמיד בה ולמצוא פתרון, כגון ביצוע חלק מהעבודה בישיבה.